חששתי הפעם …
חששתי כי אני נמצא בעצמי בסוג של כאוס בגלל הסיפור עם אמא שלי והאישפוז שלה
חששתי כי לאחרונה הראש שלי לא לגמרי במקום של “כמו מועדון קרב”
חששתי כי אני נורא עייף
חששתי כי זו הייתה הפעם הראשונה שממש בחנתי את הרצון והצורך לפי מודל הסטטוס קוו להתקרב ו/או להתרחק …
ואז הגיע הערב וצביקה ואני ישבנו עם עשרה חברים לשיחה כנה וחושפנית בנוגע לניהול משברים וגם קצת על קנאה …
ברשותכם אספר שמעגלי השיח שלנו מתנהלים בצורה די ייחודית … צביקה ואני חושבים על נושא
צביקה נכנס ללופים אינסופיים ומחשבות עמוקות, אני מאפשר למוח שלי לעוף חופשי לגמרי
ואז אנו מאפשרים לחכמת המעגל לקבוע את הקצב, את הכמות כל שכן את האינטנסיביות שמצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש …
התחלנו בהצגה עצמית והחוקים של כמו מועדון קרב …
המשכנו לנגיעות של כל אחד מהיושבים בנושא לשלמו התכנסנו היום
ואז המעגל התחיל סוג של להתערבל ….שוחחנו על ניהול משברים בתצורות שונות
על שאלת שאלות “מה אני רוצה ?” ,
על בחירה באמונוגמיה מסוג כזה או אחר על גבולות ועל מטרות אישיות ומטורות זוגיות במשבר ,
נגענו בדואליות המתקיימת בעניין הצורך לעבודה עצמית שמתחדד בעת משבר
אבל אז אין יכולת לעשות זאת בדרך כלל ובאותה נשימה כאשר המשבר כבר מאחורינו ואנחנו נמצאים בפיק על העובדה
שאנו יודעים שחייבת להיות שם עבודה אבל כל כך טוב עכשיו אז רגע עוד מעט ….
( רק עוד רגע אימא רק עוד רגע קט את תמיד קוראת לי באמצע המשחק …. )
שוחחנו על האחריות שלנו על עצמנו ולא על בן/בת הזוג , אנחנו לא אחראים על האושר של בת/בן הזוג
יחד עם זאת יש לנו חלק גדול מהותי ובעיקר רצוני לגרום לאותו אושר חמקמק, נגענו בעניין הבחירה ,
משבר גדול אחד אל מול כמה משברונים קטעים …מה עדיף , ,
דיברנו על ריצוי מול פיצוי, שאלנו האם קונפליקט מגיע מתוך העבודה ששני א.נשים שלא טיפלו בנושא מסויים
או טופלו בעצם מנסים לעשות זאת יחד ולחוד ?
אחד הדברים שמאד בלט במעגל היתה העובדה שמתוך 12 סיפורים שונים כמה גדול החלק של הדומה מול החלק של השונה ….
תוך די התחיל להתגבש סוג של ארגז כלים …
@ בעת משבר אני יכול להקל על עצמי , לקחת צעד אחורה , לבחון ולהבין את הסיטואציה ולהחליט מושכל באם מתאים לי להיות שם …
@ לא כל משבר חייב להסתיים בהסכמה, אפשר לתקשר , להציף לדון , ולא חייבים להגיע בסופו של דבר להסכמה .
@ יש צורך אמיתי להבין שכל קונפליקט עוד בטרם הופך לקונפליקט משותף הוא בעצם קונפליקט עם עצמי
וברגע שאני יודע מהו, למה הוא, מהיכן צומחות לו רגלים ולמה בן תשפוכת האשפתות הגיע דווקא עכשיו …זה מקל …מאד
@ משברים …מחייבים אותנו להשתפר ובעיקר קודם כל עבור עצמנו ואז עבור כל השאר …
@ שילוב של תקשורת מקרבת וגלויה , התמודדות כזוג על היחד וכל אחד לעצמו/ה עם החלק האישי מאפשרת שמירה על היחד מבלי לוותר על האני העצמי …
את המעגל סיימנו בסבב המה לקחת מהמעגל ומה אתה נותן …היה מרגש להקשיב לכל הא.נשים נוגעים שוב
במקום האישי , צוחקים עם ולא על , ואז נזרק לחלל האוויר אחד המשפטים שמודה שגרם לי לחושב לא מעט …
” אמונוגמיה מייתרת בגידות “ ובנינו …זה כבר נושא בפני עצמו למעגל שיח נפרד …
אני רוצה לומר תודה לצביקה שותפי להנחיה של המרחב המדהים הזה של מעגלי שיח לגברים אמונוגמים זו הפעם ה 17 ,
אני רוצה לומר תודה לכל מי שהגיע , חברה ותיקים שכבר היו בעבר וחברה חדשים שהעזו היה מדהים לראות את החיבור/ים שנולדו שם,
אני רוצה לומר תודה לכל אחד ואחד מכם בנפרד ולכולכם יחד …יש משהו מעבר לצורך במעגל הזה …
הוא מציף , הוא מקעקע יסודות ואם זאת הוא מאפשר לתת יחד ולעמוד בשיטפון ובמשבר אם תרצו בצורה טובה יותר …
תודה .ולהתראות במעגל הבא …
