סיפור בשישה חלקים

סיפור בשישה חלקים זוהי מתודה נפלאה לשלב באינטנסיב או כפעילות נלווית למעגל גברים. קודם כל זהו זמן מהנה ליצירתיות ולעבודה בזוגות. וזהו כלי השלכתי נפלא ממנו יכולים המשתתפים ללמוד על עצמם המון, כאשר הם מסתתרים בבטחה מאחורי הסיפור.

אני לא אפרט פה על מהי המתודה ואיך מנתחים את התוצר, את זה תמצאו במאמר של פרופ’ מולי להד, או במאמרים ומקורות אחרים באינטרנט.

הסטינג:

עבודה בזוגות. רצוי במרחב שמאפשר מרחק בין הזוגות כדי שלא יפריעו אחד לשני.
חשוב להגיד מראש שהעבודה היא אינטואיטיבית לחלוטין, ושהסיפור ממש לא חייב להיות מנוסח בבירור. אף אחד לא יקרא את הסיפור הזה, אלא אם כן תרצו, אבל לזה יהיה לכם זמן אח”כ לעריכה והרחבה. כרגע אנחנו רק רוצים לדלות את הסיפור ממעמקי היצירתיות שלנו. אין שיפוט ואין ביקורת על הסיפור ו/או על הדמות או הפרטים האחרים בסיפור. תזרמו עם מה שעולה באופן הכי זורם שלכם. חשוב לעבור שלב אחרי שלב ולא לחשוב על שלב 3 כאשר אתם בשלב 1. לכל שלב יהיה את הזמן שלו. לא צריך לתכנן מראש. מה שיעלה בזמן אמת כשתגיעו לעבוד על שלב 3 – זה הכי אמיתי והכי מתאים.

עוברים שלב אחרי שלב. לדוגמא:

שלב 1 –

משתתף א’ שואל את ב’ מי הגיבור/ה של הסיפור?
ב’ עונה: “צב”.
א’ מתחיל לשאול אותו שאלות הבהרה בלבד, מתוך סקרנות ורצון להבין יותר לעומק את הדמות. חשוב לא לשאול שאלות של השלכה – האם הצב הוא אתה? אתה מזהה בסצינה דימיון לחיים שלך? וכו’, אלא להישאר בסיפור עצמו בלבד.
חשוב לשאול שאלות של כן/לא, לדוגמא: האם זהו צב גדול? הוא צעיר? הוא זקן?
אפשר גם שאלות פתוחות שהתשובה עליהן ממוקדת: איזה סוג של צב זה? בן כמה הצב? באיזה צבע הוא?
חשוב מאד שא’ לא ישאל את ב’ שאלות שיתערבו לו ביצירתיות, לדוגמא לא לשאול – האם זה צב כחול? האם זה צב עם שיער מתולתל?
משתתף ב’ כותב בדף או במחברת את כל מה שעולה לגבי הדמות.

אחרי 5 דקות מתחלפים. משתתף ב’ שואל את א’ מי הגיבור/ה של הסיפור? ומשם מתחיל בשאלות הבהרה.
אחרי ששני הצדדים השלימו את שלב 1 – ממשיכים לשלב 2, וכן הלאה עד סוף שלב 6.